בס"ד

פרטיותו של אדם

המשפט הישראלי הכיר בהגנת פרטיותו של האדם כזכות יסוד מתוך כבוד האדם וחירותו. בתקופת יוון העתיקה, היה בערים היווניות אזור פתוח שהוא רשות הרבים ומנגד היה אזור מופרד לחלוטין והוא רשות היחיד שהוקדש לחיי הבית והמשפחה, על מנת לשמור על פרטיותם. האמנה האירופאית להגנת זכויות האדם משנת 1950 קובע כי,  "כל אדם זכאי לכך שיכבדו את חיי משפחתו וחייו הפרטיים, את ביתו ואת תכתובתו".  כיום מוכרת הזכות לפרטיות ברוב העולם.

פרטיותו של אדם באה לידי ביטוי בנושא שימוש במידע ופרסום, בשמירה על אנונימיותו של האדם ואי משיכת תשומת לב בניגוד לרצונו,  וכמובן איסור חדירה לגופו של אדם או למשכנו הפרטי.  ניתן לומר כי הכול מכירים בצורך להגן על זכות האדם לפרטיותו, אולם למרות התחושה הברורה בדבר צורך זה, עדיין נתקלים גם בעולם הנאור בקשיי קיום הזכות ובהגדרת היקפה.

ההכרה בזכות לפרטיות במשפט האמריקאי התפרסמה והתפתחה בהדרגה מאז מאמרו של השופט היהודי האמריקאי לואיס ברנדייס בשנת 1890, אשר הגדיר בצורה מפורשת את הזכות לפרטיות. במשפט הבינלאומי המודרני טמונים שורשיה של הזכות לפרטיות למעלה ממאה שנים.

בשל התרחבות אמצעי התקשורת ההמוניים, כגון הרדיו, טלוויזיה והעיתונות,  וחדירתם למרחב הפרטי על מנת ליצור כותרות מעניינות. ועם החדשנות הטכנולוגית והתפתחות הטלפון וציוד הצילום, בעזרתם נתן היה לפלוש לפרטיותו של אדם ולביתו גם מבלי לחדור פיזית לתוך הבית, נבחנה בישראל  בשנת 1974, השאלה בראשות שופט בית משפט העליון, כיצד להגדיר את היקפה של הזכות לפרטיות ומהן הדרכים להגנה על אזרח מפני פגיעה בצנעת הפרט.

בשנת 1981, נחקק לראשונה בישראל חוק הגנת הפרטיות שהגדירה מהי הזכות לפרטיות. גבולות הפרטיות של האדם נובעות מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. על פיה, כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו, אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו, אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו ואין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

על פי סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, פגיעה בפרטיות תיחשב בין היתר, בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, האזנה אסורה, צילום אדם כשהוא ברשות היחיד, פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו, פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות הנמען או הכותב, שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח, הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר ופרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.                          פגיעה בפרטיותו של אדם הינה עבירה פלילית. העובר על העבירה צפוי לעונש של  5 שנות מאסר.

חשיבותה של הזכות לפרטיות כערך הראוי להגנה עצמאית, נבעה  מהשינויים החברתיים שחלו במאה ה-20, עקב החשיבות המיוחדת לאוטונומיה האישית במשטר הדמוקרטי.

במקורות, מתוארת זכותו של אדם לפרטיות בפרשת בלק - בספר בראשית,  בסיפור בלעם בן בעור  שהיה ידוע מראשוני הקוסמים בהיסטוריה, שנתבקש לקלל את בני ישראל טרם כניסתו לארץ.  שם נאמר,"וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו". מכאן למדו חכמים על איסור פתיחת חלון לכיוון חלון שכנו,  משום זכותו של אדם לפרטיותו ושלא תופרע על ידי זרים המשקיפים עליו ממקומם, מבחינת "הייזק ראיה",  שפירושו פגיעה הנגרמת לפרט בשל ראייתו של האחר את אורחות חייו ומעשיו.

בתלמוד - מסכת בבא בתרא,  גובשה זכות נוספת של הפרט על פיה "לא יפתח אדם לחצר השתפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון. היה קטן לא יעשנו גדול. אחד לא יעשנו שניים...., וכן "לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השתפין".  מכאן, אפילו כאשר נמצאת החצר משותפת לשניים, נאסר על אחד השותפים לפתוח חלון לצד החצר המשותפת, מאחר ומעשה זה יגרום לכך, שהשותף לחצר יהא חייב להצטנע שמא יתבוננו בו ובמעשיו מהחלון הקרוע.  "הכלל מבוסס על הרעיון, שלא רק הסתכלות לרשותו של הפרט תיראה כפגיעה בפרטיותו, אלא גם בשעה שמשקיפים לחצרו ממקום שאינו ברשותו ובחזקתו. ולכן ההלכה הרחיקה לכת וקבעה כי, הפגיעה בפרטיות אינה באה לידי ביטוי רק בהתבוננות, אלא גם ביצירתם של תנאים המאפשרים התבוננות באופן שיפגע בפרטיות.

כיום מוכרת הזכות לפרטיות ברוב העולם המשפטי. היסטוריונים ואנתרופולוגים סוברים כי ברוב התקופות, אצל מרב החברות, הייתה שמורה זכות כלשהי לפרטיות. מחקרים אנתרופולוגים הצביעו כי ברוב החברות בעולם קיימות בפועל טכניקות של הפרדה ושל יצירת טריטוריות פרטיות המופרדות פיזית מהשטח הציבורי.

 הזכות לפרטיות מבוססת על התפישה לפיה זכאי האזרח לחיות את חייו כרצונות ללא פגיעה וחדירה לצנעתו וללא התערבותם של גורמים חיצוניים באורח החיים שהתווה לעצמו ולבני משפחתו. זכות זו באה להגן על שלומו הגופני ונכסיו החומריים של האדם דהיינו – הגנה על שמו הטוב, קנייניו, זכותו, סודותיו  ויתר ענייניו, הנוגעים לו ולבני משפחתו.

הכותב: אורי דרשן הכהן  עורך דין ומגשר בישראל, בעל השכלה אקדמית  בתחומים:  LL.Bתואר ראשון משפטיםB.A - תואר ראשון במנהל עסקים,M.A   - תואר שני בפילוסופיה יהודית.  בעלים של משרד עורכי דין מכובד בישראל - בפתח תקווה. לשאלות  ניתן ליצור קשר עם עו"ד דרשן הכהן  בטלפון מס': 03-656-6667, פקס: 03-656-6668, טלפון נייד מס': 050-6684224, פייסבוק: אורי דרשן הכהן -f.                                     דוא"ל:   e-mail:  This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.    כתובת האתר:  www.darshan-law.co.il

פרטי התקשרות

 משרד:  03-6566667   
  
נייד: 050-6684224 

  פקס: 03-6566668 

  טל' חו"ל: 440-2221 (321) 1 +

  uri@darshan-law.co.il

  עקבו אחרינו בפייסבוק

 

כתובתינו: אודם 11, פתח תקווה