עבירת הריגה
אין מחלוקת לתוצאותיו הטרגיות של אירוע הרג. עבירת המתה על כל ונסיבותיו, רגישותה, ותוצאותיה הקשות אינן בחזקת "ברור מאליו". היחס המחמיר בענישת אדם שגרם למותו של אחר נובע מתוך קדושת החיים. ובא לידי ביטוי באופן ברור בהסתייגות החברתית והממסדית מהמעשה.
אחריותו של הנאשם בעבירת המתה נובעות מעצם האירוע ונסיבותיו, והנם שאלות כבדות משקל. עקרונית, הצידוק להרג הינו עיקרון הייסוד של ההגנה העצמית. לעומת זאת, במסכת סופרים מובאת האמרה של רשב"י : אין צורך לגלות רחמים בשעת מלחמה – "הטוב שבעובדי כוכבים בשעת מלחמה הרוג".
לפני כשבוע הורשע בבית הדין הצבאי בגין הריגה החייל אלאור עזריה, אשר ירה על מחבל במסגרת פעילותו ושירותו הצבאי, בשעת אירוע דקירה בחברון. והוא צפוי להיענש כל כך.
בשנת 2010, נגזר עונשו של בחור צעיר בשם יונתן בגין רצח בחור בשם איילין, בעיר נתניה, בשעה שהפנה אליו המנוח את גבו, היכה בו באמצעות אבן בראשו וגרם למותו, 20שנות מאסר נגזרו עליו. לאחרונה, בית המשפט העליון המתיק את עונשו של יונתן לאחר שהמיר את העבירה מרצח להריגה וקיצר את העונש ב- 8 שנים. שם נקבע: הוכח קיומו של "קנטור מתמשך", בתקופה ארוכה של התעמרות מצדו של המנוח כלפי יונתן, שכללה מסכת של אירועי אלימות ואיומים על חייו, סחיטה כספית, התעללות מינית ושני מעשה סדום.
במקרה אחר, הודיעה השבוע הפרקליטות כי החליטה לסגור תיק פלילי בגין הריגה בעילה של העדר אשמה, כנגד בעל משאית תושב בית אלעזרי בסמוך לעיר גדרה, שירה באדם שבא לגנוב את רכבו בחודש אוגוסט 2016. היורה הבחין במנוח שהוא נמלט, ירה לעברו והרגו. מאוחר יותר נמצאה גופתו של המנוח.
המשותף לשלושת המקרים שנהרג אדם. אך מבחינה פרקטית תוצאות ההליך המשפטי שונות אחד מן האחר ואינן זהות. לכל מעשי הריגה ישנם יסודות בעלי הקשר נורמטיבי. כגון אופי המעשה, הרקע של המעשה, התשתית הראייתית, השיטה לביצוע העבירה - אם העבירה בוצעה בגלוי או במסווה, במזיד, בשוגג או בלית ברירה , ועוד כהנה פרמטרים כגון: הזמן, המקום, זהות ההורג והמנוח , וכמובן נסיבות שהובילו לביצוע ההרג. באשר להגנה על ביטחון מדינת ישראל, היחס שונה. לדוגמה, לאורך השנים, ובמיוחד משנת 1990, צה"ל וזרועות הביטחון. מבצעים חיסולים והרג של אנשים / מחבלים בין תחומי ישראל ובין מחוץ לארץ. לדוגמה, יחיא עייאש, שייח יאסין בשנת 2004 וחודש לאחר מכן גם מחליפו רנתיסי ועוד רבים אחרים כדוגמתם.
בעבר הרחוק, הזכות להרוג הייתה נתונה לממסד. ב- 1899, באמנת האג , עוגן לראשונה האיסור להרוג גם לא על ידי השלטון. איסור זה קיבל ביטוי נרחב בהסכמים בינלאומיים.
עצם ההחלטה על העמדת אדם לדין ובעיקר כאשר מדובר בעבירות המוגדרות כחמורות, היא רבת משמעות. בחברה שבה אנו חיים די בכתב אישום, על אחת כמה בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם ובוודאי שמדובר אדם נורמטיבי מן השורה, ותוצאותיו הקשות של אירוע זה מותירות ויותירו בו חותם לזמן רב.
החוק בישראל מבדיל בין עבירות שתוצאותיהם הוא הרג. עבירת רצח בכוונת תחילה לפי סעיף 300 לחוק- עונש מאסר עולם, עבירת הריגה – לפי סעיף 298 לחוק – העונש 20 שנות מאסר, וגרימת מוות ברשלנות – לפי סעיף 304 – עונש 3 שנות מאסר בלבד.
על מנת שעבירת המתה תוגדר כרצח, צריכים להוכיח שהנאשם החליט להרוג, שהנאשם התכונן להרוג, לא היה מניע להרג או התגרות מצד ההרוג כלפי המנוח וכמובן שההורג אכן ביצע את המעשה והרג. ללא תנאים אלה, העבירה לא תוגדר כרצח אלא כהריגה. הכוללת מרכיב של עצימת עיניים כלומר, שהמעשה בוצעה בשעה שהיו ידועים התוצאות האפשריות של המעשה ולמרות האפשרות לתוצאה זו בחר לנהוג כפי שנהג ולהרוג. לדוגמה, אי מתן זכות קדימה להולך רגל שכתוצאה מכך נגרמה תאונה שגרמה למותו של אדם. אדישותו של ההורג כלפי התוצאה שעלולה להתרחש, היא המהווה סיבה להאשמה בהריגה. רשלנות לעומת זאת, היא נחשבת הדרגה הנמוכה של המתה. על פי ההגדרה רשלנות הינה העדר ראיית הנולד מקום שאדם מין היישוב, היה רואה זאת ונוקט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את התוצאה והכול בנסיבות העניין".
על פי תורת ישראל, ערך חיי אדם, הוא הערך העליון. הדיבר השישי בעשרת הדיברות קובע בפירוש: "לא תרצח". בספר בראשית פרשת נח, מברך אלוהים את נח ומורה לו במפורש על איסור הרג אדם, שכן האדם נברא בצלמו של האלוהים – "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם". אדם שרצח, יש הצדקה להרגו משום שבשעת הרצח הפר תחילה את הוראת האל, לפיכך הוא איננו כצלם אלוהים, ולכן מוטב יהיה להרגו. גם היחס לחייה שהרגה אדם, סבירים בהלכה, דינה להיהרג.
בהיבט הפלילי, יעשה איזון בין ההתחשבות בפרט לבין שיקולי הצדק החברתיים, והשמירה על קדושת חיי האדם, מתוך בחינת כל יסודות העבירה ותוצאותיה, ביסודיות, בהם אדם הביא למותו של אחר בכוונת תחילה או מתוך קלות דעת, אדישות או ללא תכנון מראש.
הערכים עליהם התבססו וחונכנו החיילים, על פי אמות מידה ברורים בכל הנוגע לפעולות צבאיות לשם הגנה על המדינה ושלום הציבור. שנשקפת סכנה ממשית לפגוע באזרח ישראלי או חייל צה"ל. הדרך לפעול נגד מחבלים העוסקים בטרור ובאים לפגוע ולבצע פיגועים, הינה חיסולם וגם באופן של סיכול ממוקד, מתוך ידיעה ברורה ועובדתית שאדם שכזה הוא מבחינת פצצה מתקתקת שימשיך לנסות ויעשה זאת גם בעתיד. ובשעה שאין דרך להפיג את הסכנה יש לפגוע ולהרוג את אותו האדם.
הכותב: אורי דרשן הכהן עורך דין ומגשר בישראל, בעל השכלה אקדמית בתחומים: LL.B – תואר ראשון משפטים, B.A - תואר ראשון במנהל עסקים,M.A - תואר שני בפילוסופיה יהודית. בעלים של משרד עורכי דין מכובד בישראל - בפתח תקווה. לשאלות ניתן ליצור קשר עם עו"ד דרשן הכהן בטלפון מס': 03-656-6667, פקס: 03-656-6668, טלפון נייד מס': 050-6684224, פייסבוק: אורי דרשן הכהן -f. דוא"ל: e-mail: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. כתובת האתר: www.darshan-law.co.il
