אוכל כשר
בעולם כולו ישנה מגמה לברור סוגי מאכלים המותרים או עדיפים למאכל, מתוך חשש שמא אלה עלולים לגרם, כביכול, נזק לגוף מבחינה בריאותית ברובד המדעי, ונזק לנפש - ברמה הרוחנית. ביהדות, אוסף הכללים מה אסור ומותר לאכול ואופן הכנת התבשיל למאכל מוגדר, "אוכל כשר".
מאז ומתמיד מעגל חיי האדם והאירועים היו סביב השולחן - הסעודה והאוכל. בעבר אנשים היו מתויגים לפי סוגי המאכלים שאהבו. פעמים, ה"זולל" נחשב "בולמי" הלוקה בהפרעות נפשיות. כיום, ניכר שבדיוק ההפך הוא הנכון. המזון אינו רק לשם סיפוק צורכי הגוף, התחום הקולינרי מסמל תרבות. אוכל זה בילוי - מפגש חברתי / משפחתי, אכילה גורמת להנאות החיים, לחוויית הטעם, ותענוג לחיך. לא סתם, מספר רב של תכניות וסדרות בישול בולטות בז'אנר הטלוויזיוני.
ששומעים את צמד המילים "אוכל כשר" מיד עולה קונוטציה שמדובר בעניין הלכתי ביהדות שעיקרו בשר בלבד. המונח כשרות מאופיין באספקטים רבים וביחס לכל הדתות והתרבויות אשר מקפידים בצורה כזו או אחרת על כללי התנהגות ביחס למזון המותר והאסור לאכילה. ביהדות, מקדמת דנא הייתה הקפדה מבחינת סוגי המאכלים המותרים לאכילה, בישול והכנה. הבשר מסווג לפי קטגוריות של כשר וטרף, ורק 10 סוגי בהמות / חיות מותרות לאכילה, על פי שלושה קריטריונים מצטברים: מעלה גירה, מפריס פרסה ושוסע שסע, והשחיטה על פי כללים מיוחדים שנקבעו. במאכלי הים חובה בסנפיר וקשקשת. יין שהוכן על ידי גוי הוא "יין נסך" ואסור בשתייה. באסלאם, בדומה ליהדות, מאכל חזיר מוגדר "חראם" (אסור), ואינו "חלאל" (לא כשר), שתיית יין אסורה בתכלית. גם בנצרות, הקתולים אינם אוכלים בשר לפני חג הפסחא, אלא, דג בלבד.
כללי הכשרות מורכבים מהלכות רבות אשר מסבכות את חייו של היהודי המבקש לשמור על חוקי הכשרות, ומונעות ממנו את הנאות החיים באכילת מאכלים שאינם כשרים, וטעימים אולי יותר. לא אחת קיים קושי לאדם מן הישוב המקפיד על שמירת הכשרות לעקוב אחר מקורו של המזון ואופן הכנתו, בהיותו ככורח במוסד ציבורי. נקבע, באופן גורף, שבמוסדות ציבוריים בישראל, כמו למשל: בחדרי האוכל של הצבא, משטרה, בתי חולים וכדומה, תהה חובה על שמירת הכשרות כהלכה, והמזון חייב להיות כשר בפיקוח הרבנות.
בשנת 1983 – תשמ"ג, נחקק בישראל "חוק הונאה בכשרות", שתכליתו למנוע הונאה ביחס לכשרות המזון בישראל מבחינת טיבו, דרך הכנתו והגשתו. מטרת החוק, להגן על שומרי הכשרות מפני הונאה והטעייה. החוק לא בא להשליט חובת כשרות, אלא, להגן על הפרת ערכים חברתיים, מוסריים ודתיים, תוך התחשבות באוטונומיית האדם לשמור על הכשרות על פי דתו ואמונתו. על פי החוק, בתי ממכר מזון ומסעדות המציעים ללקוחותיהם מזון כשר, מחויבים בהצגת תעודת כשרות החתומה על ידי נציג הרבנות בישראל. הצגת תעודת כשרות שלא על ידי הרבנות, ומכירת מזון והצגת מצג שווא שהמזון כשר, פרושו הטעיית הצרכן ומשמעותו עבירה פלילית. לשון החוק: "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר. בעל בית אוכל, שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים... לא יעסוק אדם בשחיטה..., אלא אם כן ניתנה לו תעודת שוחט מאת מועצת הרבנות הראשית..." העובר על עבירה דינו — מאסר שנה.
בניו ג'רזי שבארצות הברית, מתקיימת מידי שנה תערוכת אוכל כשר שנקראת – KosherFest, שנועדה לכל המבקשים להשתלב בשוק המזון הכשר הבינלאומי. מוצרי המזון הכשרים בארצות הברית מסומנים ב -O.U או O.K או K. הטבעת חותמת זו מזוהה עם גוף הכשרות הדתית. בלונדון למשל הסימון הוא K.F. בקנדה הסימון הוא K.M. במסעדות מסוימות בחו"ל, קיימים תעודות כשרות מטעם הרבנות המקומית. בבתי מלון ומסעדות שאינן כשירות, ישנם מוצרים שהם בחזקת כשר. כגון: פירות וירקות, דגני בוקר, ביצים, משקאות חמים וקלים, ואפילו בירה ודגים.
בתורה, פרשת שמיני – ספר ויקרא, מתוארים שמות החיות המותרות לאכילה ומהן הסימנים על פי דיני המאכלות האסורים. בפרשת "ראה" - ספר דברים, מצווים בני ישראל לקיום מצוות רבות מיד לאחר כניסתם לארץ ישראל, ובכללם, הקפדה על המאכלים המותרים ואסורים. ומבואר: "זאת הבהמה, אשר תאכלו: שור..., שה כשבים ושה עיזים,אייל וצבי...,וכל-בהמה מפרסת פרסה, ושוסעת שסע שתי פרסות, מעלת גרה, בבהמה אותה תאכלו.אך את זה לא תאכלו..., את הגמל ואת הארנבת..., כי מעלי גרה המה, ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם. את החזיר כי מפריס פרסה הוא, ולא גרה - טמא הוא לכם... מכול אשר במים... אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו. וכול אשר אין לו סנפיר וקשקשת, לא תאכלו. כל ציפור טהורה תאכלו.וזה אשר לא תאכלו מהם: הנשר והפרס... וכול שרץ העוף, טמא הוא לכם לא ייאכלו. כל עוף טהור תאכלו. לא תאכלו כל נבילה... כי עם קדוש אתה, ליהוה אלוהיך. לא תבשל גדי, בחלב אימו" – מכאן, שחל איסור אכילת בשר וחלב יחד.
למרות הכללים הנוקשים והחוקים הדתיים המחמירים והמסועפים, נמצא כי לכל מאכל שאסור על פי היהדות, ישנו מאכל אחר עם טעם זהה ודומה בדיוק לזה הכשר שמותר לאכילה. למשל: התורה אסרה לאכול דם, אך התירה לאכול כבד שיש לו טעם של דם. חזיר – אסור, מוח של דג מותר וטעמו כטעם החזיר. ומי שרוצה לטעום טעם בשר בחלב, אמר ר' נחמן - מגדולי הדיינים בבבל , טעמם של עטיני הפרה, כטעם בשר בחלב.
הכותב: אורי דרשן הכהן עורך דין ומגשר בישראל, בעל השכלה אקדמית בתחומים: LL.B – תואר ראשון משפטים, B.A - תואר ראשון במנהל עסקים,M.A - תואר שני בפילוסופיה יהודית. בעלים של משרד עורכי דין מכובד בישראל - בפתח תקווה. לשאלות ניתן ליצור קשר עם עו"ד דרשן הכהן בטלפון מס': 03-656-6667, פקס: 03-656-6668, טלפון נייד מס': 050-6684224, פייסבוק: אורי דרשן הכהן -f. דוא"ל: e-mail: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. כתובת האתר: www.darshan-law.co.il
