בס"ד

גזר דין מוות

השבוע נערכו אירועי הזיכרון –יום השואה, לזכר כשישה מיליוני יהודים שנגזר דינם למיתה על לא עוול בכפם, ונרצחו על ידי הגרמנים  בשל היותם יהודים. בשנת 1941, הכריז היטלר על תוכנית להשמיד את כל יהודי אירופה, באשר הם, ללא סנטימנטים,  ותוך שנה,  "יש לנקות את השולחן". ומאז, החלו מעשי טבח המוניים , יהודים הובלו למחנות השמדה, ונרצחו באמצעות  הרעלה, תאי גזים, יריות ועוד שיטות הרג מזעזעות.

מאז קום מדינת ישראל, ידוע רק על שני מקרי עונש  מוות שנגזרו במשפט הישראלי - אייכמן וקצין צה"ל בגין חשד לבגידה (חשד שבסופו הופרך).  בשנת 1962, נגזר דינו של אדולף אייכמן לעונש מוות בשל חברותו בשלטון הנאצי בגרמניה - בשנת 1933,  שהתמקדה בביצוע פשעים ורצח יהודים רבים באירופה, בין היתר  מגרמניה, הולנד, צרפת, לוב, פולין, יוגוסלביה, יוון, ברית המועצות ועוד.  לימים, שנלכד אייכמן, טען בעדותו שפעל כשליח, ושהכוונה פטרוניו  הייתה מלכתחילה לרצוח רק כרבע מיליון יהודים, לשם המשכיותה של האומה הגרמנית שראתה ביהודים איום על הגזע הארי הגרמני. אייכמן הורשע ברצח העם היהודי והוצא להורג בתלייה.

עונש מוות הוא גזר הדין הקשה והקיצוני ביותר שקיים במדרג הענישה הפלילית. בישראל, הוחלט בשנת 1954, לבטל את עונש המוות, בין היתר מטעמי מוסר, ותוך הבנה לוגית, שאין מענישים אדם על מעשה אסור באמצעות מעשה זהה –אסור אחר, (כפי שאין להכות ילד שהכה אחר כדי לחנכו שאסור להכות). ולכן, הוחלט שעונש מוות יחול במקרים נדירים ובעבירות ספציפיות, חמורות וייחודיות.

קיימים מספר  עבירות שניתן להטיל בגינן עונש מוות בישראל. בגידה במדינה וסיוע לאויב בזמן מלחמה ועשיית דין בנאצים ועוזריהם.  על פי החוק השיפוט הצבאי, חייל שבוגד במדינה בעתות מלחמה, דינו מוות. לשון  החוק: חייל שעשה אחת מאלה: באופן מחפיר, מסר לאויב מקום שהגנתו הופקדה בידו או נטשו נוכח האויב; ביודעין, סייע לאויב בנשק, בציוד, באספקה או וכיוצא באלה; ביודעין, נתן מחסה לאויב שאינו שבוי או חיפה עליו או עשה מעשה אחר כדי למנוע את לקיחתו בשבי; בהיותו בשבי האויב, שירת מרצונו בכוחות המזויינים של האויב או מרצונו סייע בידם; בבוגדין נתן אות כניעה לאויב או עזב את המערכה; בבוגדין בא בדברים עם האויב; ביודעין, מסר לאויב או בשביל האויב כתב סתרים, סיסמה, סימן היכר, או ידיעות על מספרם של כוחות הצבא, עמדותיהם, מקום ימצאם, אספקתם או מתקניהם, או על הכנות או על פקודות בנוגע לפעולותיהם או לתנועותיהם, או כל פרט אחר בעל חשיבות ביחס לצבא; מתוך כוונה לעזור לאויב או לסכן פעולה צבאית נגד האויב או פעולות כוחות מזויינים הפועלים נגד האויב בשיתוף עם הצבא, עשה מעשה העשוי להביא לתוצאה האמורה בפסקה זו – דינו - מוות, אולם לא יטיל בית דין צבאי עונש מוות אלא אם נעברה העבירה בתקופת לחימה".

חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם- תש"י - 1950 , קובע עונש מוות למי שביצע  פשיעה כלפי העם היהודי,  פשעים כלפי האנושות ופשעי מלחמה. וזה לשון החוק: אדם שעבר עבירה אחת מאלה –  בתקופת השלטון הנאצי, בארץ עוינת, עשה מעשה שהוא בגדר פשע כלפי העם היהודי; בתקופת השלטון הנאצי, בארץ עוינת, עשה מעשה שהוא בגדר פשע כלפי האנושות; בתקופת מלחמת העולם השנייה, בארץ עוינת, עשה מעשה שהוא בגדר פשע מלחמה דינו – מיתה.

בארצות הברית, ישנן מדינות בהן קיים עונש מוות בגין עבירת רצח, באמצעות כיסא חשמלי.  במדינות נוספות אחרות בעולם, כגון: סין, אירן, וסודן נגזרו לא מעט עונשי מוות עקב ביצוע עבירות מסוימות, באמצעות כיתת יורים או הזרקת רעל. הבודהיסטים רואי בשלילה את הטלת עונש המוות. לתפיסתם, עונש זה שולל מהאדם את האפשרות לעבור שינוי רוחני ולכפר על פשעו.

בתורה,  פרשת נח - ספר בראשית, אנו למדים שהאלוהים חוקק לראשונה, באופן מפורש, את עונש המוות: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם".  איסור שפיכת דם ועונש מוות בצדו, בא על ריקע ההיתר הקיים לשחוט בהמה ולאכול את בשרה, ועל מנת לעשות אבחנה שלא תהה זילות בחיי האדם – כחייה, והפרת הסדר הבסיסי של העולם. אלוקים מזהיר,  שהאדם נברא בצלמו ורצח אדם זה מבחינת פשע כלפי האל. על כן דינו של הרוצח הוא מוות – "דמו ישפך".  צורת ההוצאה להורג במקורות היהודיים הנם על פי ארבע מיתות בית דין – סקילה, שריפה, הרג וחנק.  הרומאים נהגו לצלוב, בימי הביניים ההוצאה להורג הייתה לפי מעמדו של המוצא להורג – האצילים בצנעה ובסתר, פשוטי העם בפומבי, באיטיות וכאב רב בעיקר בתלייה ולעיתים בשריפה.  בימי המהפכה הצרפתית נעשה שימוש בגיליוטינה.

בתלמוד ישנם חילוקי דעות באשר לעונש מוות ביחס לעבירות מסוימות. מסופר שרבי אלעזר בן רבי שמעון היה מוסר גנבים לשלטון הרומי שהיו תולים אותם. שאל אותו רבי יהושע בן קרחה: "עד מתי אתה מוסר עמו של אלוהינו להריגה ?  השיב לו רבי אלעזר: "קוצים אני מכלה מן הכרם",  אמר לו רבי יהושע: "יבוא בעל הכרם (אלוהים) ויכלה את קוציו".  כל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם ומלואו. 

הכותב: אורי דרשן הכהן  עורך דין ומגשר בישראל, בעל השכלה אקדמית  בתחומים:  LL.Bתואר ראשון משפטים,   B.A - תואר ראשון במנהל עסקים,M.A    - תואר שני בפילוסופיה יהודית. בעלים של משרד עורכי דין מכובד בישראל - בפתח תקווה. לשאלות  ניתן ליצור קשר עם עו"ד דרשן הכהן  בטלפון מס': 03-656-6667, פקס: 03-656-6668, טלפון נייד מס': 050-6684224, פייסבוק: אורי דרשן הכהן -f.                                     דוא"ל:   e-mail:  This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.    כתובת האתר:  www.darshan-law.co.il

פרטי התקשרות

 משרד:  03-6566667   
  
נייד: 050-6684224 

  פקס: 03-6566668 

  טל' חו"ל: 440-2221 (321) 1 +

  uri@darshan-law.co.il

  עקבו אחרינו בפייסבוק

 

כתובתינו: אודם 11, פתח תקווה