חוק החזיר
בהיותי פוסע לדרכי באחד מפרברי פתח תקוה, בשעות הערב המוקדמות, נשמע פתאום קול שבקע מתוך קבוצת נערות ונערים "שישבו על הברזלים", אומר: "דיי.., אתה מתנהג ממש כמו חזיר". קשה היה להבין את האנלוגיה והתדמית השלילית שדבקה בחזיר. הרי, החזיר איננו בהכרח חיה לא נקייה או אלימה ופראית והיא אפילו, אפשר לומר, חיה אינטליגנטית.
ובכל זאת, רובנו נוהגים להשתמש בביטויים "מתנהג כמו חזיר" "המקום נראה כמו דיר חזירים" ועוד כהנה כינויים. זה מסתבר, בשל צורת גידול החזיר ותנאי מחייתו, ובעיקר משום שעל פי התפיסה הדתית היהודית, וגם המוסלמית, מדובר בחיה מאוסה, טמאה ובוודאי אסורה למאכל .
בשנת 1956, ביוזמת הקהילה הדתית בישראל, ניתנה סמכות חוקית לרשויות המקומיות בערי ישראל, לאסור גידול ומכירת חזירים בתחומה המוניציפלי, מתוך תקווה שהקושי בגידול ובמכירת החזיר, ימנע את אכילתו, בגין האיסור העיקרי והחמור ביותר על פי חוקי התורה.
במרוצת הדורות הפך החזיר להיות בפי העם היהודי כאחד המאכלות האסורים מבחינת "ייהרג ובל יעבור". על פי ההלכה היהודית, החזיר נתפס בעיני הציבור הרחב כעבירה חמורה ביותר, ורבים היהודים שנזהרים באיסור זה, גם מבין אלה שאינם מקפידים על קיום המצוות. משמעות ההקפדה על איסור אכילת החזיר מצביע על זהות האדם והבדלו בין יהודי לזה שאינו יהודי.
בתקופת גזרות אנטיוכוס הרביעי נגד הדת היהודית, במטרה למנוע מהם לקיים מצוות, בשנת 167 לפנה"ס, בית המקדש הוסב להיכלו של זאוס- אל השמים - אחד מדמויות המפתח במיתולוגיה היוונית, נגזר להעלות במקדש קרבנות של חזיר ואכילת מאכלים שאינם כשרים. מסופר על אלעזר – מראשי הסופרים, שסירב לאכול חזיר והעדיף למות על קידוש ה' ובלבד שלא יחשבו המון העם שאכל חזיר. חייליו של אנטיוכוס ניסו לכפות על אלעזר לאכול בשר חזיר, ומשסירב לעשות זאת, הציעו שיאכל בשר כשר ושיראה כאילו היה בשר חזיר. אלעזר דחה את הצעתם מפני שחשש לפגיעה באמונתם של הצעירים בעם. בשל סירובו, הוא הוכה למוות.
בתחילת תקומתה של מדינת ישראל, הוחלט בכנסת ישראל על איסור גידול חזיר בשטחי ארץ ישראל, מתוך תפיסה שארץ הקודש היא אדמה קדושה וטהורה ואין לזהמה עם גידול חזירים הנחשבים ביהדות כחיה הטמאה ביותר ואיננה ראויה לגידול בקרבנו - במדינת היהודים.
בשנת 1962 – תשכ"ב, נחקק בישראל חוק המכונה "חוק איסור גידול חזיר". על פי החוק, חל איסור גידול ומכירת חזיר. איסור אינו חל על אכילת חזיר, אולם הריגת חזיר לשם אכילה אסור. החוק איננו אוסר גידול חזיר באזור שהאוכלוסייה בה נמנית עם הדת הנוצרית להם כידוע אין איסור דתי לאכול חזיר, והאיסור איננו חל שמדובר בגידול לצורך מחקר או לגן חיות. העובר על הוראות החוק צפוי לעונש של קנס כספי גבוה. וזה לשון החוק : "לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם. הוראותסעיף זה,לא יחול בתחומי הישובים המפורטיםבתוספת לחוק זה וכן החוק איננו חל על גידול, החזקה ונחירה של חזירים במוסדות מדע ומחקר ובגני חיות ציבוריים. העובר על הוראותסעיף 1, דינו – קנס 10,000 לירות".
מאחר ואין איסור באכילת חזיר בישראל, אלא רק איסור גידול ומכירה, בשנת 2003/4, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, פסק שיש צורך לקבוע אמות מידה בנוגע לחזיר, איזון בין דרישות הדתיים, צמצום הפגיעה ברגשותיהם לבין זכויותיהם של יתר האזרחים האחרים מנגד. מתוך דברי השופט ברק ניכר, שאכילת חזיר הוא עניין לאומי ולאו דווקא דתי. וכך נקבע: "התכלית הראשונה המונחת ביסוד חוק ההסמכה עניינה הרצון להגן על רגשותיהם של יהודים, הרואים בחזיר את סמל הטומאה. תפיסה זו היא, כמובן, ביסודה דתית. החזיר נחשב מאז ומעולם לסמל התיעוב והשיקוץ והגועל בעיני האדם היהודי. עם זאת, התפיסה היהודית אינה אך ביטוי לדיני הכשרות, שהרי אלה אינם מוגבלים אך לבשר חזיר. באיסור על אכילת חזיר גלום, בנוסף לשיקול הדתי, ובזיקה אליו, גם שיקול לאומי, החורג מתפיסה דתית הקשורה לדיני הכשרות, והמשותף לרבים שאינם דתיים או מסורתיים. ההיסטוריה היהודית מלאה סיפורי גבורה של יהודים שביכרו מות על פני אכילת חזיר. בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי טבועה התודעה שצוררי ישראל בכל הדורות עשו שימוש בחזיר כחלק מרדיפת יהודים והשפלתם. הסלידה מאכילת בשר חזיר טבועה עמוק בתודעה הלאומית של עם ישראל ובנפש האומה".
בתורה איסור אכילת חזיר מופיע בספר ויקרא – פרשת שמיני, בה מסופר בעיקר על נדב ואביהו בניו של אהרון הכהן שהקריבו במשכן קורבנות באמצעות אש זרה ומיד נשרפו למוות. ועוד בפרשה מסופר על המאכלות האסורים, ומפורטים הסימנים בעופות, בדגים ובבהמות שמותרים ואסורים לאכילה, ביניהן החזיר. וכך נכתב: "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם". העונש לפי התורה לאוכל בשר חזיר, 40 מלקות.
אודה ולא אבוש, כותב שורות אלה, מעולם לא טעם בשר חזיר, על אף שנהוג לחשוב שבשר החזיר טעמו מן המשובחים ביותר. בהתאם לתפיסה הדתית בגמרא, בשר החזיר נגוע במחלות קשות. כך נאמר: "עשרה קבים של נגעים ירדו לעולם, תשעה מהם נטלו החזירים ואחד כל העולם". יש הגורסים, שטעמו של החזיר, זהה לטעמו של מוח דג הקרפיון - המותר לאכילה מבחינה דתית.
הכותב: אורי דרשן הכהן עורך דין ומגשר בישראל, בעל השכלה אקדמית בתחומים: LL.B – תואר ראשון משפטים, B.A - תואר ראשון במנהל עסקים,M.A - תואר שני בפילוסופיה יהודית. בעלים של משרד עורכי דין מכובד בישראל - בפתח תקווה. לשאלות ניתן ליצור קשר עם עו"ד דרשן הכהן בטלפון מס': 03-656-6667, פקס: 03-656-6668, טלפון נייד מס': 050-6684224, פייסבוק: אורי דרשן הכהן -f. דוא"ל: e-mail: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. כתובת האתר: www.darshan-law.co.il
