בס"ד

חנינה

אחד המשפטים המתוקשרים והמדוברים ביותר בשיח הציבורי בישראל, בשנה האחרונה, הוא משפטו של החייל אלאור עזריה המוכר בשם "פרשת החייל היורה", אשר ירה במחבל הפצוע, והרגו. נגזרו  על החייל  18 חודשי מאסר. בית הדין הצבאי דחה את ערעור הצדדים והותיר את העונש שנגזר על כנו. בפני החייל האפשרות לנסות להמתיק את עונשו באמצעות בקשת חנינה.

בקשת חנינה היא אופציה הנתונה לנאשמים שהורשעו בגין מעשה פלילי או תעבורתי, לפנות בבקשה לנשיא מדינת ישראל שימחל להם על העונש  שהטיל עליהם בית המשפט. לנשיא המדינה נתונה הסמכות להעניק חנינה על ידי הקלה על עונש שהוטל ונגזר על אדם - צמצום והפחתת העונש ואפילו מחיקתו או המרתו, ביטול תקופת התיישנות של עונש או קיצור התקופה ואף למחוק את הרישום הפלילי.  החלטת הנשיא לחנינה הינה סופית ומוחלטת ולא ניתנת לערעור.

מוסד החנינה בישראל משמש מעין מנגנון לתיקון הצדק הבלתי מושלם של ההליך המשפטי המאפשר עשיית צדק במקרים בהם המערכת המשפטית אינה יכולה לתת מענה הולם.  אחת ההצדקות שניתנו בעבר למוסד החנינה, הייתה הצורך בריכוך תוצאות קשות של מערכת המשפט, והרצון לשקם את  "העבריין", לתת לו אפשרות לשוב למוטב ולהשתלב בחברה כאחד האדם.     

בארצות הברית, עד לתחילת המאה ה 20 - ניתנו חנינות רבות מטעמים של ספק לגבי האשמה, העדר ראיות מספיקות, וטעות בזיהוי. חלק מהעילות למתן חנינה הוכרו בהמשך כעילות הגנה משפטיות. כגון: כורח, אי שפיות ומוגבלות שכלית. בשנים בהן לא הייתה הבחנה בין הריגה לרצח בכוונה תחילה, ושתיהן היו עבירות שדינן מוות, נהגו הנשיאים האמריקאים לחון ממוות את מי שנמצאו אשמים בהריגה בלא כוונה.

לפני קום המדינה, החוק הנהוג בישראל  היה לפי המשפט המקובל באנגליה הידוע בשם  "דבר המלך במועצה". סעיף 16 לחוק דברי המלך קבע, נעברה עבירה בארץ ישראל, או נעברה עבירה אשר העבריין יכול להישפט עליה בארץ ־ ישראל, רשאי הנציב העליון, לחון כל עברין שהורשע בעבירה בכל בית משפט או לפני כל שופט בארץ ישראל - חנינה מלאה או חנינה הכפופה לתנאים חוקיים, רשאי הוא להפחית את העונש שהוטל על העבריין או לדחות ביצועו של כל עונש לכל תקופה אשר יראה לנכון, וכן הוא רשאי, למחול ולמחוק קנסות, חילוטים והחרמות הנובעים מכל פסק ־ דין של בית ־ משפט בארץ ־ ישראל או שיש לשלמם לפי כל פסק דין.

קיימים מספר עילות המצדיקות המתקת עונשו של הנאשם באמצעות מוסד החנינה. הבולט ומוכר הוא במצב בו קיים חשש להרשעת שווא של אדם.  במקרים חריגים נעשה שימוש במוסד החנינה לשם שמירה על האינטרס הציבורי ובמקרים יוצאי דופן גם לצורך שחרור אסירים ביטחוניים וחילופי שבויים. אחד מהמקרים, בהם מתעורר צורך בסמכות החנינה, הם מקרים, בהם המחוקק לא הותיר בידי בית המשפט שיקול דעת, והוא מחויב לגזור את הדין בצורה מסוימת. לדוגמא, בעבירות בהן קבע המחוקק עונשי חובה, והעונש שחייב השופט להטיל איננו הולם את המקרה שבפניו. במקרים כגון אלו סמכות החנינה יכלוה לפתור סוגיה שיצרה נוקשותה של מערכת המשפט. המקרים השכיחים ביותר בהם נאות הנשיא לחון אדם הם כאשר,  לאחר גזר הדין חל שינוי משמעותי בנסיבותיו האישיות של הנאשם, כגון: שינוי לרעה במצבו הרפואי או הנפשי, מצוקה  קשה או טרגדיה משפחתית. דוגמא בולטת לחנינה מסוג זה, שניתנה בעבר על ידי נשיא המדינה, הייתה, במקרה של חיילת שנשפטה למאסר בגין עבירת רכוש קלה. ריצוי המאסר עוכב מסיבות שונות, וסמוך למועד כניסתה למאסר, היא נאנסה. מוסד החנינה נכנס לתמונה, ובאמצעותו ניתן היה להביא בחשבון את הדברים המזעזעים שאירעו לחיילת לאחר שניתן גזר הדין ולשנותו, וכך היה, החיילת קיבלה חנינה, ולא נדרשה לרצות  את עונש המאסר.

החוק המסדיר את מעמדו של נשיא המדינה וסמכויותיו, הוא חוק יסוד נשיא במדינה. בין יתר תפקידיו החשובים והמהותיים של הנשיא הוא הסמכות המוקנית לו לחון מורשעים בדין על ידי חנינה קצובה - הקלה בעונש, חנינה גורפת – ביטול העונש, ובמקרים מסוימים גם חנינה מראש - לאדם שטרם הועמד לדין. וזה לשון החוק: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם"

המושג חנינה מוכר וידוע מתוך המקורות היהודים מאירוע חטא העגל. משם למדים,  שהעומד בפני עונש, יכול להתוודות, לבקש סליחה, מחילה, חסד ופטור מעונש. בספר שמות – פרשת "כי תישא" העוסקת בחלק מהמצוות הקשורות במשכן  וברובו בסיפור חטא העגל, משה יורד מהר סיני עם לוחות הברית, אל מול עיניו נראים בני ישראל סוגדים לעגל הזהב.  משה מבקש ומתחנן בפני אלוהים שימחל לעם ולא ישמידם בשל חטאם, ואז מתנהל דיאלוג בין ה' למשה במהלכו מבקש משה מחילה וחנינה, כך מתואר: "ויתנצלו בני ישראל את עדים, מהר חורב", אלוקים מתרצה, מוחל וחונן את העם: "..אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחן וריחמתי את אשר הרחם". בפרשת  "ואתחנן" – ספר דברים, משה מתחנן לה', שיחון אותו ויתיר לו להיכנס לארץ ישראל, אך לשווא, אלוקים מסרב ואומר: אל תוסיף דבר אלי עוד"

המטרה הראשונית של מוסך החנינה הוא לתקן את המעוות שנגרם לאדם שהורשע על לא עוול בכפו, והשנייה, להפחית את עונשו של העבריין  על מנת לשקמו לאחר שריצה חלק מעונשו  וכאשר הנסיבות החדשות מראות שמצד אחד אין עוד תועלת לציבור בהמשכת מאסרו, ומצד אחר, קיים סיכוי שאותו עבריין יחזור להיות אזרח שומר חוק- זה לכשעצמו מהווה אינטרס ציבורי, שלא יהיה נטל על החברה, דבר שיספק את רצון כל הצדדים מבחינה חברתית והן כלכלית.

בעוד שבעבר היו רואים את השימוש בסמכות הנשיא לחנינה באור של עשיית חסד עם המורשע – הניחן, ההשקפה המודרנית כיום היא,  שיש נחיצות לשימוש בחנינה דווקא  לטובת הציבור. חנינה מלאה  משמשת מלבד לשם פטור מעונש, גם למחיקת העבירה באופן שמכוחה הופך  מקבל החנינה  להיות אדם חופשי, "אדם חדש" ועם גיליון נקי.

הכותב: אורי דרשן הכהן  עורך דין ומגשר בישראל, בעל השכלה אקדמית  בתחומים:  LL.Bתואר ראשון משפטיםB.A - תואר ראשון במנהל עסקים,M.A   - תואר שני בפילוסופיה יהודית.  בעלים של משרד עורכי דין מכובד בישראל - בפתח תקווה. לשאלות  ניתן ליצור קשר עם עו"ד דרשן הכהן  בטלפון מס': 03-656-6667, פקס: 03-656-6668, טלפון נייד מס': 050-6684224, פייסבוק: אורי דרשן הכהן -f.                                     דוא"ל:   e-mail:  This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.    כתובת האתר:  www.darshan-law.co.il\

פרטי התקשרות

 משרד:  03-6566667   
  
נייד: 050-6684224 

  פקס: 03-6566668 

  טל' חו"ל: 440-2221 (321) 1 +

  uri@darshan-law.co.il

  עקבו אחרינו בפייסבוק

 

כתובתינו: אודם 11, פתח תקווה