התקהלות אסורה - הפגנה
רובנו מכירים את האמרה שהייתה שגורה בפיהם של המפקדים בצבא - "לכל שבת יש מוצאי שבת", בשעה שאיימו לקצר את מנוחת השבת, ולהזכיר, שבשל מעשה שאינו ראוי או מחדל, החזרה לשגרת האימונים תחל כבר במוצאי שבת, ובכך להפר את השלוות החייל. בדומה לזה, מפגינים רבים, מסתבר, מפרים את שלוותם של התושבים בעיר פתח תקוה, המתגוררים בסמוך למקום מגוריו של היועץ המשפטי לממשלה - אביחי מנדלבליט, במטרה לנסות להשפיע על אופן עבודתו ומהלכיו, ושיורה על הגשת כתב אישום כנגד ראש הממשלה בשל חשדות לעבירות פליליות. התקהלות זו של אותם המפגינים אינה חוקית ומוגדרת בחוק "התקהלות אסורה".
הפגנה שאיננה חוקית היא במקרה בו מתקהלים שלושה אנשים ויותר במקום מסוים לביצוע עבירה או מטרה משותפת, והתנהגותם עלולה לגרום להפרת שלום הציבור והסדר הציבורי.
מזה כשנה, כל שבוע - במוצאי שבת, יוצאים אל רחובות העיר פתח תקוה, סמוך לביתו של מר מנדלבליט - היועץ המשפטי לממשלה, עשרות ואף מאות בני אדם מפגינים המביעים את מחאתם באמצעות שלטים וסיסמאות בטענה שהיועץ המשפטי מטייח את החקירות בנוגע לחשדות, ככל שקיימות, נגד ראש ממשלת ישראל, ומבקשים שיעמיד את נתניהו לדין. עם הזמן כמות האנשים גדלה, וההתקהלות הפרה את הסדר ושלום הציבור ופגעה בשלוות התושבים המתגוררים באזור.
מן המפורסמות, אמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, כי משפטה של מדינת ישראל מכיר בחירויות היסוד של האדם, כפי שהן מקובלות במדינות נאורות. בין חירויות אלה נמנות אף חירות האסיפה והתהלוכה. קיומה של אסיפה ותהלוכה הוא אחד האמצעים העומדים לרשות בני הציבור כדי להביע את השקפותיהם בעניינה של המדינה, אמצעי שהוא לעיתים יעיל יותר וממשי יותר מאמצעי הביטוי האחרים. עם זאת, גם חירות ההפגנה מוגבלת כמו יתר חוקי היסוד, והיא כפופה למגבלות מסוימות והצורך לאיזון בין זכות היסוד להפגנה ותהלוכה לבין פגיעה אפשרית בשלום הציבור ובסדר הציבורי. הזכות להפגין נובעת מהזכות לחופש הביטוי וכבוד האדם וחירותו גם אם מדובר בהתקהלות שבבסיסה מניעים ומטרות פוליטיות. שופטת בית המשפט העליון לשעבר, אילה פרוקצ'ה הגדירה את הזכות להפגין וגבולותיה כך: "זכות ההפגנה והמחאה אכן נגזרת מהזכות לחופש ביטוי, והיא אחד הביטויים הנעלים לרעיון כבוד האדם וחירותו. לטוען לקיפוח בזכויות החברתיות ולתובע תיקון עוול ופערים חברתיים בוודאי עומדת זכות הביטוי והמחאה. אולם, הזכות לביטוי מחאה איננה זכות מוחלטת. היא כפופה, בראש וראשונה לחובת הציות לחוק ולפעולה במסגרת הוראותיו. חירות הביטוי והמחאה אין פירושה פריקת עול ורסן. חופש המחאה כפוף להגבלות שנועדו לתכלית ראויה, המוטלות במידתיות הנדרשת. שיקולי השמירה על הסדר והביטחון הציבורי, ובכללם מניעת מפגעים ומטרדים בשטחים ציבוריים המיועדים לשימוש הציבור וסיפוק צרכיו הבסיסיים..."
אחת ההפגנות הבולטת וזכורה בהיסטוריה ואף הפכה "ליום חג", זאת ההפגנה שנערכה לראשונה בארצות הברית ובקנדה, בשנת 1872, והתפשטה למדינות אירופה ואחרות, היא הפגנת הפועלים הבינלאומית, המוכרת בשמה "אחד במאי", שנערכה במטרה להטיב עם מעמד הפועלים ולקצר את משך שעות העבודה היומי, ולהגבילה ל – 8 שעות בלבד. המאבק נשא פרי באחד במאי 1886.
הפגנה נוספת וביזרית, שהפכה למסורת ומתקיימת מזה שנים, בכל שנה, זאת הנערכת בארצות הברית על ידי רוכבי אופניים שהם ערומים, במחאה על מחירי הדלק שהאמירו ותאונות אופניים.
על פי פקודת המשטרה, מי שמבקש לארגן התקהלות או מתכוון לערוך אסיפה או תהלוכה (הפגנה) של 50 איש או יותר תחת כיפת השמים, לשם הרצאה או שמיעת נאום מדיני או כדי להלך יחד ממקום למקום, חייב לקבל היתר מהמשטרה. המשטרה רשאית להתנגד למתן הרישיון להפגין במקרה שיש חשש שההתקהלות נועדה לשם עבירה או יש חשש שהמפגינים יפרו את שלום הציבור. העובר על העבירה צפוי לעונש מאסר. וזה לשון חוק העונשין: "שלושה אנשים לפחות שנתקהלו לשם עבירה, או שנתקהלו למטרה משותפת, ואפילו כשרה, ומתנהגים באופן הנותן לאנשים שבסביבה יסוד סביר לחשוש שהמתקהלים יעשו מעשה שיפר את השלום, או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום, הרי זו התקהלות אסורה, והמשתתף בהתקהלות אסורה, דינו - מאסר שנה אחת".
בתורת ישראל מוזכרים לפחות שני סוגי התקהלויות. האחת והבולטת ביותר - מבחינת התקהלות אסורה, מוזכרת בספר שמות – "פרשת כי תישא", העוסקת בנושא בניית המשכן וחטא העגל והשלכותיו. שם מתוארת התקהלות העם, במהלכה חטאו בני ישראל בחטא העגל. כך מתאר הכתוב: "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרון, ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו..". אירוע אחר בה התקהלו בני ישראל, ואשר התרחשה כחוק - בהוראת משה רבינו, כפי שמוזכר בספר דברים – "פרשת וילך", בה מסופר על העברת ההנהגה ממשה ליהושוע בין נון. מטרת ההתקהלות הייתה לכפר על חטא העגל. וכך מתואר: "הקהל את העם, האנשים והטף, וגרך, אשר בשעריך – למען ישמעו ולמען ילמדו, ויראו את ה' אלוהיכם, ושמרו לעשות, את כל דברי התורה הזאת..".
החופש להפגין הוא אחד הזכויות המרכזיות במשטר דמוקרטי, המאפשר לציבור להביע עמדתו ודעתו קבל עם. ובכל זאת, בג"צ קבע בעתירה שהוגשה (1993) בשל הרצון להפגין מול ביתו של הרב עובדיה יוסף- זצ"ל, שיש לאזן בין הצורך לחירות עריכת הפגנה לבין זכותו של איש הציבור לפרטיות. כל אדם זכאי לפרטיות ואיש הציבור זכאי אף הוא לפרטיות. היותו של אדם איש ציבור אינה צריכה לשלול ממנו את הזכות להיות בדל"ת אמות ביתו, עם עצמו ועם משפחתו, דווקא בשל החשיפה לציבור הכרוכה במעמדו או בתפקידו. הוא זקוק לשקט ולשלווה בביתו, והפרטיות נועדה להעניק לו את אלה בסיומו של יום. שכניו של איש הציבור זכאים להגשמת זכותם לפרטיות. העובדה שבשכנות להם מתגורר אדם בעל תפקיד ציבורי, אינה צריכה לשלול זכותם זו.
הכותב: אורי דרשן הכהן עורך דין ומגשר בישראל, בעל השכלה אקדמית בתחומים: LL.B – תואר ראשון משפטים, B.A - תואר ראשון במנהל עסקים,M.A - תואר שני בפילוסופיה יהודית. בעלים של משרד עורכי דין מכובד בישראל - בפתח תקווה. לשאלות ניתן ליצור קשר עם עו"ד דרשן הכהן בטלפון מס': 03-656-6667, פקס: 03-656-6668, טלפון נייד מס': 050-6684224, פייסבוק: אורי דרשן הכהן -f. דוא"ל: e-mail: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. כתובת האתר: www.darshan-law.co.il
