הלוואות הבנקים
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של מדדי העוני בישראל ובעולם בכלל. אם נודה על האמת, להבדיל מהתקופה הקדומה, לבנקים יש חלק נכבד בכך. התנהלות הבנקים בסיוע המדינה בניסיון ליצור, כביכול, סולידריות עם לקוחותיו, משפיעות באופן דומיננטי על האזרח להגדיל את האשראי, לצורך רכישת מותרות, וקבלת הלוואות שלעיתים אינן ניתנות להחזר. פועל יוצא, רווחי הבנק גדלים מהריבית והעמלות השונות.
מקור הכספים המשמשים להלוואות, הם מכספי הלקוחות המפקידים את כספם בבנק בפיקדונות וחסכונות, ורק כ- 10 אחוזים מהם שייכים לבנק עצמו. האבסורד, שהבנקים גובים עמלות בגין פעולות בנקאיות וריבית גבוהה בתמורה להלוואות, לעומת ריבית נמוכה ומגוחכת שמשלמת עבור חסכונות ופיקדונות. כך צובר הבנק רווחים שמשמשים למשכורות גבוהות וחלוקת דיבידנדים ומענקים למנהלים, בשל עמידתם ביעדים לניצול כספי החסכונות וההפקדות לעידוד הלוואות.
היסטוריה מלמדת, ששיטת ההלוואה בריבית החלה עוד בתקופת ימי הבנים במאה ה-15, על ידי צורפי הזהב שהסכימו לשמור אצלם בכספת זהב ואבנים יקרות של סוחרים אחרים, תמורת עמלת שירותי שמירה. בתמורה לזהב שנשמר הנפיקו הצורפים לסוחרים קבלה כמעין שטר ערבות בו צוין כמות הזהב שהופקד לשמירה. לימים, שימש שטר הערבות כאמצעי חליפין שניתן היה לשלם באמצעותו לסוחר אחר, מתוך ידיעה שיש לאותו שטר כיסוי לפירעון מידי. מסתבר, שחלק מהצורפים ניצלו את השיטה ומלבד לגביית עמלת השמירה, סחרו בשטרי ערבות "מזויפים" אותם הדפיסו כאוות נפשם, בסכומים שונים וללא כיסוי, ואף גבו עבורם ריבית נוספת. כך התעשרו הצורפים, בדומה למתרחש בימינו במערכת הבנקאית.
חוק הבנקאות בישראל מגדיר את חובותיו של הבנק כלפי הלקוח, לגבי השירותים אותם הוא מספק ולכל נושא פירעונות ההלוואות ופיקוח על העמלות שהבנק גובה מלקוחותיו. על פי החוק, לבנק יש אחריות כלפי הלווים והוא חייב בגילוי נאות. חובתו של הבנק להסביר ללקוח באופן מפורש אודות תנאי ההלוואה ועל כל מסמך שהלקוח חותם, גם שמדובר בלקוח עם ניסיון וידע פיננסי. חל איסור מוחלט על בנק, להטעות את הלקוח או להעביר אליו מידע שגוי ושאינו נכון. לפי סעיף 10 ו- 11 לחוק, תאגיד בנקאי העובר על העבירה, צפוי מנהלו לעונש של שנת מאסר וקנס. בישראל, ישנו בנק מרכזי המכונה "בנק ישראל", שתפקידו לשמור ולפקח על היציבות הכלכלית באמצעות קביעת שערי הריבית ושמירה בין היתר על ההגינות בין הבנקים ללקוחותיו.
בשנת 2003, הוחלט במשרד האוצר בישראל לקצץ בשכבות החלשות על ידי פגיעה בקצבאות הזקנה, הנכות והאבטלה, בטענה שהמדינה איננה מסוגלת מבחינה פיננסית לספק את הקצבאות, ועל מנת לצמצם את ממדי האבטלה וליצור צמיחה במשק. אנשים נאלצו לצאת לעבודה גם בשכר נמוך, וכמות המובטלים ירדה. אולם, "אליה וקוץ בה", אותם אנשים לא הצליחו לגמור את החודש ונאלצו לבקש הלוואות לצמצום משיכות היתר. חלק נכבד משכר עבודתם נותב לכיסוי ההלוואות ותשלום הריביות והעמלות על פעולות בנקאיות. מעמדם נותר כפי שהיה !
לצורך רכישת דירה, המדינה מעודדת לקיחת משכנתא באמצעות סבסוד חלק מהריביות. משרד הבינוי והשיכון מעניק באמצעות הבנקים הלוואות לזכאים, מכספי מדינה, בריבית נמוכה ב- 5 אחוז מהריבית הממוצעת. צינור העברת הכספים דרך הבנק מכבידה על הלווה משום שהבנק גובה ריבית נוספת, בנוסף לעמלות עבור פתיחת תיק ופעולות נוספות הקשורות בלקיחת ההלוואה. בשעה שרוכש הדירה נקלע למצוקה כלכלית, ואיננו מסוגל לשלם את תשלומי המשכנתא, הבנק איננו בוחל באמצעים, ומיד מתחיל במימוש המשכנתא ופינוי הלווה מביתו.
בארצות הברית כ- 25 אחוז מהאזרחים הם בעלי דירוג אשראי נמוך ואין ביכולתם לעמוד בהחזר הלוואות. בשל כך, הונהגה שיטת הלוואה ייחודית הניתנת בריבית גבוה יחסית מהרגיל, המיועדת לבעלי סיכון של אי עמידה בהחזר ההלוואה, כדי לפצות על סיכון האשראי שכרוך במתן הלוואה והעדר יכולת החזר.
על פי התנ"ך, חל איסור מוחלט ובלתי מתפשר בקשר לגביית ריבית. הנביא יחזקאל התייחס לגביית הריבית בדומה לגילוי עריות, ולדעתו צריך להרוג אדם שגבה ריבית מזולתו. בספר שמות- פרשת משפטים, מוזכר במפורש על איסור גביית נשך. "אם כסף תלווה את עמי, את עני עמך לא תהיה לו, כנשה לא תשימון עליו נשך". רש"י מסביר: המילה נשך שמשמעותה ריבית, היא כמו נשיכת נחש שנושך וגורם תחילה לפצע קטן שלא נראה ולא מורגש ופתאום מתפתח לממדים גדולים ומסוכנים. כך הריבית עולה וגורמת למחסור מבלי שהלווה מרגיש בדעיכה עד שנהיה לסכום גבוה במיוחד שלא ניתן להחזר .
חרף האיסורים בדת הצליחו הבנקים לכופף את הסמכות הרבנית והפוליטיקאים וליצור מפגש אינטרסים, להכשרת העוולות הבנקאיות, מה שמכונה בעגה המשפטית "קשרי הון שלטון". לבנקים יש כוח עצום בהיותו משאב פיננסי ולא מעט פוליטיקאים ומנהיגי קהילות כמו רבנים ואחרים זקוקים להגדלת האשראי, להלוואות למימון "מפלגות" או "מקוואות" אשר ניתנים בתמורה לעצימת עניים מנהלי בנק ישראל, במעטה של עסק לגיטימי להפקת רווח משותף לטובת כל הצדדים. מבחינת "הכסף יענה את הכול" - גם לחפוי עקרונות מהותיים וערכים חשובים.
במידה מסוימת הבנקים הם אלה המכתיבים את הנורמות והשוק הפיננסי. עקרונית הבנקים אמורים להרוויח על ידי הפרשי שערי הריבית בין כספי הלויים למלווים. במבט ארוך טווח, נוכח התנהלות הבנקים נוצרים פערים ואי שוויון כלכלי חברתי. גביית ריבית היא שאיבת כסף מאלה שאין להם – הלווים, אל אלה שיש להם - המלווים - הבנקים.
הכותב: אורי דרשן הכהן עורך דין ומגשר בישראל, בעל השכלה אקדמית בתחומים: LL.B – תואר ראשון משפטים, B.A - תואר ראשון במנהל עסקים,M.A - תואר שני בפילוסופיה יהודית. בעלים של משרד עורכי דין מכובד בישראל - בפתח תקווה. לשאלות ניתן ליצור קשר עם עו"ד דרשן הכהן בטלפון מס': 03-656-6667, פקס: 03-656-6668, טלפון נייד מס': 050-6684224, פייסבוק: אורי דרשן הכהן -f. דוא"ל: e-mail: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. כתובת האתר: www.darshan-law.co.il
