חוק השמות

מי מאתנו אינו מכיר את הסרט הישראלי "שלאגר", בו מככבים "הגשש החיוור" - שלישיית  הקומיקאים הישראלי המיתולוגי. "מי אתה? מי אני, מי אני  ומה אני אחרי שיהודה הלך ! באמת מי הוא ? מי אני ? שוקי, שוקי חפציבה, זיגי פוקסמן , שמות, שמות, שמות, הכל נמס הכל מתפורר הכל מתמסמס...אחרי שיהודה איננו שום דבר לא יכול להיות או לא להיות אחרי שיהודה הלך". כך ההתייחסות לשמו של האדם בסרט.  שמו של האדם זה כרטיס הביקור שלו !!

 תארו לעצמכם איזו אנדרלמוסיה הייתה מתחוללת ואיזה בלבול היה מתרחש בין בני האדם אילו לא נהגנו לכנות האחד את רעהו בשמות. הרי שלא היה ניתן לפנות לאחר מבלי שעוד מספר רב של אנשים, נוסף,  יסובבו את ראשם ויפנו מבטם לעבר הקול הקורא,  שלא לדבר על האנשים  הצייתנים ביננו, שמיד היו פוסעים אל עבר הקול הבוקע.   

בישראל, כיום כבר ברור מאליו ששמו הפרטי של האדם ניתן על ידי הוריו מיד לאחר לידתו ונרשם על גבי תעודת הלידה המנוהל על ידי מרשם האוכלוסין במשרד הפנים. אצל היהודים נהוג להכריז  על שמו של הבן בטקס ברית המילה,  אם נולדה בת, שמה יוכרז  בשבת ראשונה לאחר לידתה במועד קריאת התורה.  אצל המוסלמים או הנוצרים יוכרז שם הרך הנולד בטקסים אחרים כגון בברית או בטבילה.  שמו של האדם שניתן, לרוב, מלווה את הנולד עד סוף ימיו.

קיימת תפיסה ביהדות, על פיה, קביעת שם האדם אינו דבר של מה בכך, אלא,  מדובר בעומק נבואי.  על פי האמונה, בטקס הכרזת השם לתינוק או התינוקת, חודרת לפיו של ההורה "ניצוץ רוח הקודש", ושמו של הנולד נופל מן השמים מפיו אל החוץ. אותו השם שנקבע, מותאם לנשמתו, תואם לתכונותיו ומזלו ובמידה רבה קובע גם את מסלול חיו של הוולד. מכאן, שלעיתים נאלצים אנשים שלא שפר מזלם בחיים, לשנות את שמם. הנימוק לכך, על פי האמונה, שבשעה ששמו של הרך הנולד הוכרז, מסיבה כזו או אחרת, השראת הנבואה לא דבקה בהורה המכריז.  

לרוב, שמות פרטיים נקבעים על פי סמנטיקה מסוימת או בעלי משמעות. כגון: שמות פרחים, אתרים, שחקנים או  אדם חשוב  - דמות דומיננטית או רוחנית וכיוצא בזה. ישנם מגזרים אשר נוהגים לקרוא בשמם של סבים או הורים. בקהילות מסוימות נוהגים לקרוא לשם הבן שנולד על שם אב המשפחה שנפטר. .

באירופה, עד המאה ה- 18, שמות המשפחה אצל היהודים, היו נגזרת של כינוי האב או על פי העיסוק או אזור המגורים, ואפילו לפי אופיו או תכונותיו של האדם. רק לאחר שתפתחה צורת הממשל באותן המדינות, היה צורך לניהול מדויק יותר של משאבי המדינה לתושבי הפריפריה, ולכן נצטווו היהודים על ידי הממשל, לבחור לעצמם שמות משפחה ולרשום אותם במשרדי הרישום כפי שנהוג כיום, בימינו.  בגרמניה למשל, חויבו היהודים לבחור שם משפחה ואף חויבו בתשלום הרישום בהתאם לביקוש וריבוי העדפת השם שנבחר.

בשנת 1956, נקבע חוק במדינת ישראל – "חוק השמות", הקובע את אופן מתן השמות הפרטיים ושמות המשפחה. על פי החוק, לכל אדם הרשום במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל, חייב להיות שם משפחה ושם פרטי, וניתן לאדם לשאת יותר משם פרטי אחד. ואולם, אדם שלא בחר לעצמו שם ואין לו שם במשך 6 חודשים מיום שנולד, רשאי שר הפנים לקבוע לו את שמו,  וזה ילווה אותו לאורך חייו.  וזה לשון החוק: "לכל אדם יהא שם משפחה ושם פרטי". "שם המשפחה יכול שיהיה כפול, ויכול שיהיו לאדם יותר משם פרטי אחד". "מי שאין לו שם משפחה או שם פרטי, או ששמותיו אינם ידועים... יבחר לעצמו.... שם משפחה או שם פרטי, הכל לפי העניין, לא יאוחר מששה חדשים" "מי שלא בחר לעצמו שם או לא נבחר לו שם כאמור בסעיף 8, רשאי השר לקבוע לו שם"

בישראל לא מעוגן בחוק השמות האיסור לשמות מסוימים להבדיל מדינות אחרות בעולם. בשנת 2014, פורסם בסעודיה רשימת שמות אסורים.  בין היתר נקבע,  כי חל איסור לקרוא לתינוק שנולד בשם "בנימין" משום שמדובר בשם הזהה  לשמו של ראש ממשלת ישראל.  גם במרוקו חל איסור לקרוא לבת הנולדת בשם שרה – שם הזהה לשרה אמנו אשת אברהם אבינו.

בתורת ישראל שמו של האדם הוא מרכיב ייצוגי ותדמיתו של האדם. לכל שם המוזכר בתנ"ך,  ישנה משמעות רבה, לשמו ולדמות המקראית המיוצגת בתורה.  בספר בראשית מוזכר אדם – משום היותו היצור הראשון שבא ונוצר מן האדמה. נוח - נקרא על שם הנחמה והמנוחה שהביא לאחר המבול. בפרשת לך לך- ספר בראשית  מוזכר אברהם מלשון - אב המון גויים.  יצחק נקרא מלשון - צחוק וגיחוך משום שנולד לאישה בת 90 שנה.  גם יעקב אבינו נקרא כך - משום שידו אחזה בעקב עשיו אחיו, בספר שמות, משה רבינו נקרא כך, משום שנמשה מן היאור  - "ותיקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו".

במקורות, שמו של  "חג הפסח" נקרא "חג המצות". השם מצה בא להמחיש את מהות החג ומה הוא מסמל. חג המצות מסמל את הולדת עם ישראל. המצה מסמלת צניעות, ענווה- רזה ודקה - "לחם עוני",  פשטות – ולא "מתנפחת" כחמץ. המצה מרמזת על נכונות לקבל מציאות חדשה שנוגדת את ההרגלים המגונים שידעו ולמדו ישראל מהמצרים. שמו של חג הפסח ניתן על ידי חז"ל כדי להדגיש את השוני שעברו ישראל מתקופת שהותם במצרים.   חג פסח שמח וכשר !!

הכותב: אורי דרשן הכהן  עורך דין ומגשר בישראל, בעל השכלה אקדמית  בתחומים:  LL.B – תואר ראשון משפטים,   B.A - תואר ראשון במנהל עסקים,M.A    - תואר שני בפילוסופיה יהודית. בעלים של משרד עורכי דין מכובד בישראל - בפתח תקווה. לשאלות  ניתן ליצור קשר עם עו"ד דרשן הכהן  בטלפון מס': 03-656-6667, פקס: 03-656-6668, טלפון נייד מס': 050-6684224, פייסבוק: אורי דרשן הכהן -f.                                     דוא"ל:   e-mail: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.    כתובת האתר:  www.darshan-law.co.il